יציאת מצרים כמודל למהפכה מלמעלה

כבר הפילוסוף מייקל וולצר הצביע על כך שסיפור יציאת מצרים מהווה משל למהפכה, לכל מהפכה לטענתו. לפיכך יש לראות במשה ושותפיו, אינטלקטואלים המכירים היטב את המערכת המצרית ומנצלים את חולשותיה. באמצעות עשרה מגה פיגועים ודרישה קליטה ופשוטה יחסית ("שלח את עמי") הם משיגים הצלחה מסחררת. הצלחה לא רק אצל השלטון המצרי, אלא גם בקרב העבדים שמוכנים ללכת אחרי הנהגה לא מוכרת וגם לקבל אמונה מופשטת ומורכבת כמו המונותיאזם. אבל בכך הסיפור לא נגמר, אלא רק מסתבך. המשחרר של אתמול, נעשה רודן רצחני ובלתי סובלני למתנגדים. תחת הנהגתו והנהגת ממשיכו, יהושע,נהפכים העבדים לשעבר למדכאים ומבצעים טיהורים אתניים.

ההתייחסות לסיפור של שחרור העבדים כמשל היא בהחלט נכונה ואין היא מייחסת חשיבות לאמיתות ההיסטורית של המתואר. כמודל למהפכה ישנה כאן המחשה של אימרתה של האנתרופולוגית מרגרט מיד שאמרה: "לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי."  אינני אמנם משוכנע שזו הדרך היחידה, אבל היא בוודאי אפשרית

לאור גישה זו יש אכן לבחון את סיפור יציאת מצרים. הכל מתחיל בכך שמשה נוכח שהוא בן לעבדים ולא סתם נסיך מצרי. פעולתו הראשונה למענם, הריגת השומר המצרי המתעלל, מוכחת כלא ממש מוצלחת והוא נאלץ לברוח. סביר להניח שלמרות הרגשת הסיפוק המיידית גם אצל לפחות חלק מהעבדים, זו ממש לא הדרך לשחרור. סביר להניח שהעבדים אפילו נענשו אחר כך בצורה מאוד חריפה. הבריחה לא מאפשרת למשה להנהיג תנועת שחרור בוודאי לא בקרב עבדים שהפוטנציאל המהפכני שלהם הוא ממילא מאוד נמוך. וולצר מפרש את ההתבוננות של משה לצדדיו אם אין אף אדם לפני שהוא הורג את השומר וטוען שבוודאי היו שם עבדים. אבל הם לא היו, לפי וולצר, בגדר של בני אדם, שכן מטבעם של בני אדם הוא להתנגד לדיכוי ולשאוף לחופש.

במדבר מכיר משה לא רק את הסנה ואת ציפורה, אלא בעיקר את אביה יתרו, שאפשר במונחים של היום להגדיר אותו כעין מהנדס המלמד את משה כל מיני פעלולים המשמשים אותו אחר כך בעשר המכות. המכות כאמור משכנעות את פרעה לוותר על כאב הראש הכרוך בהחזקת העבדים ובהחלטה חפוזה הוא נותן להם ללכת.

 

תורת משה המונותאיסטית פותחה ככל הנראה כבר קודם על ידי אינטלקטואלים מצריים, אבל כדרכם של אינטלקטואלים רבים הם יודעים בעיקר לחבר כל מיני מאמרים וספרים רבי מלל ולא להשפיע על מהלכים פוליטיים או חברתיים. או בלשונו של קרל מרקס: "הפילוסופים אך פירשו באפנים שונים את העולם , אבל העיקר הוא לשנותו."

משה שנראה כמלך הפילוסוף מכתבי אפלטון מצליח בעזרת קבוצתו ליישם את הרעיונות המופשטים המונותאיסטים. היישום הוא אבל מאוד בעייתי. זה לא רק שהאידיאות הן כל כך מורכבות שעד היום רק מעטים מצליחים לתפוס ולהפנים אותן, אלא מסתבר גם מבחינות אחרות שהיציאה ממצרים, גם זו של למעלה, היא רק השלב הראשון במהלך השחרור ואולי הפשוט יותר. בלשונו של קאנט אפשר לדבר על הצעד הראשון כ"חופש מ..." (Freiheit von ) לעומת הצעד היותר מסובך למימוש והוא "החופש ל..." (Freiheit zu).

משה הצליח אמנם להוציא את "בני ישראל" ממצרים, אבל לאיזה חופש הוא הוליך אותם? לפי ספר במדבר במהלך "השחרור" הורה משה על רציחתם של עשרות אם לא מאות אלפי מתנגדים ולא מדובר רק בקורח ועדתו. סובלנות ופתיחות לא נמנו על מעלותיו של המהפכן והמשחרר הגדול. מהלך השחרור עד כנען מלא גם בהשמדת עמים אחרים שלא לדבר על מה שמתרחש בכנען עצמה לפי מורשת משה.

אין פלא שבן גוריון וגם ההתיישבות "העובדות" אימצו גירסא חילונית של סיפור יציאת מצרים. המשל הזה תקף גם למעשה הציוני וסכנה זו אורבת גם לתנועות "השחרור" הפלסטיניות עד כמה שיהיו יותר מתוחכמות.

חשוב להוסיף שהיום מקנות טכנולוגיות המחשב החדשות אפשרות מדהימות לקבוצות קטנות של מומחים המסוגלים בלחיצת כפתור לשתק מערכות שלמות. האם הקבוצות האלו מסוגלות אבל להציע אלטרנטיבה מתפקדת ראויה?